וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר אֲבָל לֹא בְפִשְׁתָּן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַסְרַחַת אֶת הַפֶּה וּמְשֶׁלְּבֶּקֶת אֶת הַשְּׂפָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן. אמילתיה דר''א במתני' קאי ותני בתוספתא כן דכופה לעשות בצמר אבל לא בפשתן:
ומשלבקת את השפיות. משרבטת ומארכת השפתים ע''י שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק:
הִכְנִיסָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא סוֹף דָּבָר הִכְנִיסָה אֶלָּא אֲפִילוּ הִיא רְאוּיָה לְהַכְנִיס. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ עוֹלָה עִמּוֹ אֲבָל לֹא יוֹרֶדֶת עִמּוֹ. אַלְמָנָה וּבָנֶיהָ יוֹרְדִין אֲבָל לֹא עוֹלִין. הַפּוֹעֲלִין עוֹלִין אֲבָל לֹא יוֹרְדִין. הַבַּת לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת. וְתַכְנִיס שִׁפְחָה לְכָל הַדְּבָרִים. אֲמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוּדָה. מִפְּנֵי חַיִיס שֶׁלַּשִּׁפְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁלְּבִיזָּיוֹן לְפִיכָךְ תָּלוּ אוֹתָן בְּשִׁפְחָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי בּוּן. 37a שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּטֵילָה בְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת לוֹ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. מָהוּ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. סָכַת לוֹ אֶת גּוּפוֹ וּמְרַחֶצֶת לוֹ אֶת רַגְלָיו וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לַעֲשׂוֹת לוֹ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה הֲרֵי הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. רִבִּי אֶבודַימֵי בְצִפֹּרִין בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. אָמַר לוֹ. אוֹף אֲנִי סְבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אוף אנא סבר כן. ולעולם חייבת לעשות ואפילו הכניסה לו עבדים:
הוי. כלומר מדקאמר סתם כופה לעשות וכו' ש''מ אפילו הכניסה לו עבדים ולית טעמא אלא משום שהיא חייבת לו. א''נ בדרך את''ל מיתפרשא את''ל אפילו הכניסה לו עבדים נמי הדין כן א''כ ש''מ דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו ואסוקי מילתא היא:
לא מסתברא. הוא דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו לעשות דברים של חבה:
הכניסה. לו שפחה אחת קתני במתניתין וקאמר דלא סוף דבר הכניסה שפחה ממש אלא אפילו היא ראויה להכניס כגון שהכניסה לו נדוניא רבה וראוי לקנות מהן שפחה:
כהדא דתני. דהכל הולך אחריה:
אשתו עולה כו'. כגון דדרך משפחתו להניק ודרך משפחתה שלא להניק אזלינן בתר דידה ואם איפכא אזלינן בתר דידיה וכן כל כיוצא בזה:
אלמנה ובניה יורדין וכו'. דלא אמרינן עולה עמו ואינה יורדת אלא בחייו אבל לאחר מיתה כגון לענין מזונות וכיוצא הולכין אחר משפחתו לירידה אבל לא לעליה אם משפחתו יותר מעולה:
הבת. לענין מזונות או לנדוניא לא עולה ולא יורדת עמו אלא הכל כדרך משפחת אמה ואע''פ שמשפחתו פחותה או מעולה:
הפועלין. לענין מזונות והן רגילין בפחות ממנו עולין עמו אבל לא יורדין אם הוא רגיל בפחות מהן:
הכניסה לו עבדים. איכא בינייהו דאין תימר משום שדברים האלו אינן ראוין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים וראוין הן לעשות דאין בהן משום ייחוד:
מה נפק מן ביניהון. מאי בינייהו בין ב' הטעמים סוף סוף היא עושה בעצמה:
למה. ובעי הש''ס למה כופה לה לעשות דברים אלו אע''פ שיש לה שפחות הרבה אי טעמא משום שהיא חייבת לעשות לו דברים של חיבה או דטעמא מפני שאינן ראוין דברים האלו להשתמש בשפחה:
דברים של יחיד. יחוד וחיבה כדמפרש ואזיל:
שאין דרך האשה להיות יושבת בטילה בתוך ביתו. ולפיכך תיקנו חכמים לה לעשות שאר הדברי':
רבי בון אמר. טעם אחר ע''י שהדברים הללו דקחשיב במתני' דברים של בזיון תלו אותן בשפחה אבל דברים של כבוד כגון מוזגת לו הכוס וכיוצא תעשה היא בעצמה:
מפני חיים של שפחה. שלא יהא בה כ''כ כח לסבול עול משא כל הדברים ותיקנו חכמים שתעשה היא בעצמה לשאר הדברים:
ותכניס שפחה לכל הדברים. הא דקחשיב במתני' אלו המלאכות כו' ואם יש לה שפחות אינה מחוייבת לעשות דמשמע הא שאר כל הדברים מחוייבת לעשות היא בעצמה אמאי ותכניס לו נמי שפחה לכל הדברים:
משנה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֶּית הִילָּל אוֹמְרִים שַׁבָּת אַחַת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לִלְמוֹד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים שַׁבָּת אָחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה הַטַּייָלִין בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִין שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָת. הַחֲמָרִים אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִין אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִינן אַחַת לְשִׁשָּׁה חֲדָשִׁים דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
הגמלים. מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק יותר. הספנים. המפרשים לים הגדול. ומי שהיה מתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ומבקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו חוץ מתלמוד תורה שאין אשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא יעשה תלמיד חכם:
מתני' המדיר את אשתו מתשמיש המטה. כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי אסור עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע:
בית שמאי אומרים שתי שבתות. אם הדירה שתי שבתות תמתין:
ובית הלל אומרים שבת אחת. כדמפרש טעמייהו בגמרא ויותר על שבת אחת לבית הלל או ב' שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' דמשהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה ליבעל:
התלמידים וכו' שלשים יום. בבבלי קאמר מתני' רבי אליעזר היא אבל חכמים אומרים אפילו שתים ושלש שנים והלכה כחכמים:
הטיילים. שאין להן מלאכה ולא סחורה:
הפועלין. שעושין מלאכה בעירן:
החמרים. שיוצאים לכפרים להביא תבואה:
הלכה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה כול'. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כִּימֵי לֵידַת נְקֵיבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שַׁבָּת אֶחָד כִּימֵי לֵידַת זָכָר אוֹ כִּימֵי נִדָּתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כימי לידת זכר או כימי נידתה. וכן הוא בתוספתא ובבבלי מסיק דבית הלל לא גמרי אלא מנדה ובהא פליגי דבית שמאי גמרי מלידה מידי דהוא גרים לה הכעס שכועס עליה ומדירה מלידה דהוא גרם לה והא אשכחן יולדת נקיבה דדרכה לשהות שתי שבתות ובית הלל סברי גמרי מידי דשכיח ממידי דשכיח לאפוקי לידה דלא שכיחא כולי האי:
הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הָא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן אֲפִילוּ כַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַיִשְׁלָחֶם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין. חִיבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּרְייָה וְרִבְייָה יוֹתֵר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מַאי טַעֲמָא. חוֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ. רַב אָמַר. הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חוֹדֶשׁ בְּחוֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא ברשות בתיהן נשותיהן:
אפילו כמה. כלומר עד כמה אורח ארעא הוא:
עשרת אלפים לחדש. וכתיב חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו וכן הוי אורחא דמילתא להיות חדש יוצא וב' חדשים בביתו:
חיבב הקב''ה פריה ורביה. שלא הותרו להיות בלבנון אלא חדש א' ובבתיהם שני חדשים:
הבאה והיוצאת חדש וגו'. במחלוקת לדוד קחשיב שם שהיו עובדי' אותו כל מחלקות חדש וקרא יתירא דהבאה והיוצאת חדש בחדש דריש דהוי ליה למיכתב לכל דבר המחלקות לכל חדשי השנה אלא ללמדך שהיו בדילוג חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו:
הָכָא אַתְּ אָמַר שַׁבָּת אֶחָד. וָכָא אַתְּ אָמַר פַּעֲמַיִים בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. הַפּוֹעֲלִין יוֹצְאִין לִמְלַאכְתָּן שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שֶׁבָּת אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
הכא את אמר. בפועלין שבת אחד:
וכא. לקמן במתני' קאמר בעונת הפועלים פעמיים בשבת וקס''ד דרישא לא קאי איוצאים שלא ברשות:
תני בר קפרא. בברייתא דה''ק הפועלין יוצאין למלאכתן וכו' ולאו בדין עונה מיירי וקמ''ל שיכולין לשנות ממנהגם ולצאת חוץ לעירן שבת אחת:
הלכה: עַד אֵימָתַי הוּא פוֹחֵת עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ כול'. הָכָא אַתָּ מַר שִׁבְעָה. וְהָכָא אַתָּ מַר שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא. הִיא עַל יְדֵי שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ שֶׁבַע הוּא פוֹחֵת שֶׁבַע. וְהוּא עַל יְדֵי שֶׁהוּא חַייָב לָהּ שְׁלֹשָׁה הוּא מוֹסִיף לָהּ שְׁלֹשָׁה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים הֲרֵי אֵינָהּ חַייֶבֶת לוֹ כְּלוּם. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ לֹא שְׁאֵר וְלֹא כְסוּת וְלֹא עוֹנָה הֲרֵי אֵינוֹ חַייָב לָהּ כְּלוּם. מַאי כְדוֹן. כֵּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. צַעֲרוֹ שֶׁלָּאִישׁ מְרוּבֶּה יוֹתֵר מִן הָאִשָּׁה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וִיהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ. מָהוּ וַתְּאַלְצֵהוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶטֶת עַצְמָהּ מִתַּחְתָּיו. וְתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוּא קָֽצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת וְהִיא לֹא קָֽצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָֽיְתָה עוֹשָׂה צוֹרְכָהּ בָּאֲחֵרִים. כָּל שֶׁכֵּן דְּתָבַע. דְּאָמַר רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי נַחְמָן. הָאֶבֶר הַזֶּה בָאָדָם הַרְעִיבָתוֹ הִשְׂבֵּעָתוֹ. הִשְׂבֵּעָתוֹ הַרְעִיבָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הכא וכו'. קס''ד המורדת ממלאכה קאמר וכן בסיפא המורד על אשתו ומאי שנא הכא דפוחתין ז' דינרין ומ''ש בסיפא דמוסיפין שלשה:
היא ע''י שחייבת לו שבע. מלאכות כדחשיב לעיל במתני':
שהוא חייב לה שלשה. שארה כסותה ועונתה:
ופריך הגע עצמך שהכניסה לו עבדים. ואינה חייבת במלאכה וכן אם הוא התנה עמה שלא יתחייב עמה בכלום ואם בכה''ג לא פוחתין ולא מוסיפין והא מתני' סתמא קתני:
מאי כדון. ומאי טעמא הכא ז' והכא שלשה:
כהאי דאמר ר''י. כלומר לא תימא דהמורדת ממלאכה קאמר אלא מורדת מתשמיש והיינו טעמא דבה פוחתין ז' ובו מוסיפין ג' שצערו של איש מרובה יותר מן האשה:
הדא הוא דכתיב וכו'. כדדריש בבבלי פ''ק דסוטה וכדמסיק היא לא קצרה וכו' אלמא צערו של איש מרובה:
ויש אומרים וכו'. שזינתה עם אחרים ולא מוכחא מידי ודחי לה הש''ס. כ''ש דתבעה לתשמיש יותר ויותר אם היתה עושה צרכה באחרים כדרב נחמן וכו' וכדאמר בבבלי פ' חלק דף ק''ז אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע וכו' וכדפי' רש''י שם (ועיין פי' רש''י בסוכה דף נ''ב):
משנה: הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ פּוֹחְתִין לָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ שִׁבְעָה דֵינָרִים בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שִׁבְעָה טְרָפָּעִיקִין. עַד אֵימָתַי הוּא פוֹחֵת. עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ שֶׁמָּא תִיפּוֹל לָהּ יְרוּשָׁה מִמָּקוֹם אַחֵר יִגְבֶּה אוֹתָהּ מִמֶּנָּהּ. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְתוּבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דֵינָרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה טְרָפָּעִיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המורדת על בעלה. מתשמיש אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה ולא דיינינן לה כמורדת:
טרפעיק. הוא שלש מעין כסף שהם חצי דינר:
עד כנגד כתובתה. ואח''כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל אין משהה אותה כדי לפחות מנכסיה שנפלו לה מבית אביה ולהפסידה ממנה:
מוסיף לה על כתובתה ג' דינרין בשבת. כדמפרש טעמא בגמר' דצערא דגברא קשה מדאיתתא ולפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין שבעה דינרין בשבת וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא ג' דינרים:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא. אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן בְּטֵילִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא כְּאַסַּפּוֹן שֶׁהֵן יְגֵעִין יוֹתֵר. רַב אָמַר. אוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִּלֵּילֵי שֶׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. בִּלְשׁוֹן נְקִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא מיעבדינון בטילין. לא מן הסברא הוא שנעשה אותן כטיילין שאין עוסקין במלאכה ויהא עונת ת''ח בכל יום:
לא מסתברא דלא כאספון. אדרבה לא מסתברא אלא איפכא שנעשה אותם כנאספין ונאסרין בביתם שהן טרודין ויגיעין ביותר בלימוד ובעיון התורה. אספון מלשון אסיר ואסיף. א''נ כהאיספון גרסינן דמסתברא לעשות ת''ח כמו הספן כדמסיק שהן יגיעין יותר:
רב אמר. דממתני' דלקמן יש לנו רמז לעונת ת''ח דקתני אוכלת עמו וכו' ובלשון נקייה הוא ונבעלת קאמר כמו אכלה ומחתה וגומר:
מִמִּנְחָה שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂיו אָחִיו לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁשִּׁילַּח לוֹ כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ. עִזִּים מָאתַיִם וּתְייָשִׁים עֶשְׂרִים חַד לָעֲשָׂרָה. רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים חַד לָעֲשָׂרָה. גְּמָלִים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. הֵן עַל יְדֵי שֶׁהוּא צָנוּעַ בְתַשְׁמִישׁוֹ לְפִיכָךְ לֹא פִירְסְמוֹ הַכָּתוּב. פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה. חַד לְאַרְבַּע. דְּאִינּוּן לָעֵיי. אֲתוֹנוֹת עֶשְׂרִים וַעְייָרִים עֲשָׂרָה חַד לִתְרֵי. דְּאִינּוּן לָעֵיי.
Pnei Moshe (non traduit)
חד לתרי דאינון לעיי. שהן יגיעין ועסוקין במלאכה כבידה ביותר ומשם למד ר''א לחלק העונה לפי הטיול והמלאכה:
חד לארבע דאינון לעיי. שהן יגיעין במלאכה ולפיכך לא נתן לזכר אחד אלא ד' נקיבות:
הן. הגמלים שצנועים בתשמישן הן לפיכך לא פירסמן הכתוב לומר הזכרים אלא ובניהם והיינו ובנאיהם:
חד לעשרה. זכר אחד לעשרה נקיבות שאין להן שום מלאכה:
ששילח לו כדרך הארץ. לפי קלות וכבדות מלאכתן וטרדתן:
ממנחה ששלח יעקב למד ר''א. במתניתין לחילוק העונה:
הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 37b שְׁאֵר זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. עוֹנָה זֶה הַמָּזוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עוֹנָה זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. שְׁאֵר זֶה הַמָּזוֹן. מָאן דָּמַר. שְׁאֵר זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ. עוֹנָה זֶה הַמָּזוֹן. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ. מָאן דָּמַר. שְׁאֵר זֶה הַמָּזוֹן. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר. עוֹנָה זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. אִם תַּעֲנֶה אֶת בְּנוֹתַיי. זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פָּתַר קִרְייָה שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ. שֶׁתְּהֵא הַכְּסוּת לְפִי הַשְּׁאֵר. שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ אֶת הַיַּלְדָה לַזְּקֵינָה וְלֹא אֶת הַזְּקֵינָה לַיַּלְדָה. כְּסוֹתָהּ וְעוֹנָתָהּ. שֶׁתְּהֵא הַכְּסוּת לְפִי הָעוֹנָה. שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁלַּקַּיִיץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא שֶׁלַּגְּשָׁמִים בַּקַּיִיץ. מְנָא לֵיהּ מָזוֹן. מָה אִם דְּבָרִים שֶׁאֵין בָהֶן קִיּוּם נֶפֶשׁ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה דְּבָרִים שֶׁהֵן קִיּוּם נֶפֶשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן. מְנָא לָהּ עוֹנָה. מָה אִם דְּבָרִים עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְכָאן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה דְּבָרִים שֶׁנִּישֵּׂאת לְכָאן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
שנישאת לכאן. בשביל זה:
שאין בהם קיום נפש. כלומר כסותה חייב מזונות שהם קיום הנפש לכ''ש:
מנא ליה מזון. לראב''י דיליף קראי למילתא אחריתא וקאמר דק''ו הוא:
לפי העונה. העת והזמן אם חמה ואם צנה ולא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים:
שתהא הכסות לפי השאר כו'. שהוקנה אינה יכולה לסבול משאוי בגדים הרחכים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהן:
שאר. שארה כסותה ועונתה וגומר ופליגי במשמעות המקרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source