Vayedaber

Ktouboth

Daf 37a

משנה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֶּית הִילָּל אוֹמְרִים שַׁבָּת אַחַת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לִלְמוֹד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים שַׁבָּת אָחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה הַטַּייָלִין בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִין שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחֲמָרִים אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִין אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִינן אַחַת לְשִׁשָּׁה חֲדָשִׁים דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

Celui qui s’est interdit par vœu d’avoir des relations conjugales avec sa femme (259)Cf ci-après, (7, 1), et traité (Nedarim 2, 1) (devoir auquel il ne peut échapper) devra répudier sa femme au bout de 2 semaines, selon l’école de Shammaï, ou au bout d’une semaine selon l’école de Hillel (à moins d’être relevé de ce vœu). Les étudiants peuvent, en vue de l’étude de la loi, quitter leur femme un mois sans autorisation de celle-ci, les ouvriers une semaine. L’époque pour remplir le devoir conjugal prescrit par la loi (Ex 21, 10) est tous les jours pour les gens inoccupés; pour les ouvriers, elle est de 2 fois par semaine; pour les âniers, une fois par semaine; pour les chameliers, une fois pas mois; pour les marins, une fois tous les 6 mois, selon l’avis de R. Eléazar.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המדיר את אשתו מתשמיש המטה. כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי אסור עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע:

בית שמאי אומרים שתי שבתות. אם הדירה שתי שבתות תמתין:

ובית הלל אומרים שבת אחת. כדמפרש טעמייהו בגמרא ויותר על שבת אחת לבית הלל או ב' שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' דמשהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה ליבעל:

התלמידים וכו' שלשים יום. בבבלי קאמר מתני' רבי אליעזר היא אבל חכמים אומרים אפילו שתים ושלש שנים והלכה כחכמים:

הטיילים. שאין להן מלאכה ולא סחורה:

הפועלין. שעושין מלאכה בעירן:

החמרים. שיוצאים לכפרים להביא תבואה:

הגמלים. מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק יותר. הספנים. המפרשים לים הגדול. ומי שהיה מתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ומבקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו חוץ מתלמוד תורה שאין אשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא יעשה תלמיד חכם:

הלכה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה כול'. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כִּימֵי לֵידַת נְקֵיבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שַׁבָּת אֶחָד כִּימֵי לֵידַת זָכָר אוֹ כִּימֵי נִדָּתָהּ.

Traduction

D’après l’école de Shammaï, la durée de l’attente ne devra pas dépasser 2 semaines (260)Tossefta à ce traité, ch 5, selon le temps de l’impureté d’une femme qui a enfanté une fille; d’après l’école de Hillel, la durée ne sera que d’une semaine, comme pour l’enfantement d’un garçon, ou comme les menstrues.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כימי לידת זכר או כימי נידתה. וכן הוא בתוספתא ובבבלי מסיק דבית הלל לא גמרי אלא מנדה ובהא פליגי דבית שמאי גמרי מלידה מידי דהוא גרים לה הכעס שכועס עליה ומדירה מלידה דהוא גרם לה והא אשכחן יולדת נקיבה דדרכה לשהות שתי שבתות ובית הלל סברי גמרי מידי דשכיח ממידי דשכיח לאפוקי לידה דלא שכיחא כולי האי:

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הָא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן אֲפִילוּ כַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַיִשְׁלָחֶם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין. חִיבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּרְייָה וְרִבְייָה יוֹתֵר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מַאי טַעֲמָא. חוֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ. רַב אָמַר. הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חוֹדֶשׁ בְּחוֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

Traduction

''Les étudiants peuvent en vue de l’étude de la Loi, quitter leur femme un mois sans autorisation de celle-ci''; donc, avec l’autorisation de celle-ci, l’absence pourra être de plusieurs mois. R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan interprète ce verset (1R 5, 28): Il les envoya au Liban, dix mille par mois; or, dit R. Abin, on a là une preuve que la Providence préfère la propagation de l’humanité à la construction du Temple puisqu'il est dit aussitôt (ibid.) Ils étaient un mois au Liban et 2 mois chez eux. De même Rav interprète l’expression pléonastique (1Ch 17, 1), chaque division qui arrivait et qui partait, pendant tous les mois de l’année (en ce sens que les hommes avaient chaque fois un congé d’un mois à passer chez eux).

Pnei Moshe non traduit

שלא ברשות בתיהן נשותיהן:

אפילו כמה. כלומר עד כמה אורח ארעא הוא:

עשרת אלפים לחדש. וכתיב חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו וכן הוי אורחא דמילתא להיות חדש יוצא וב' חדשים בביתו:

חיבב הקב''ה פריה ורביה. שלא הותרו להיות בלבנון אלא חדש א' ובבתיהם שני חדשים:

הבאה והיוצאת חדש וגו'. במחלוקת לדוד קחשיב שם שהיו עובדי' אותו כל מחלקות חדש וקרא יתירא דהבאה והיוצאת חדש בחדש דריש דהוי ליה למיכתב לכל דבר המחלקות לכל חדשי השנה אלא ללמדך שהיו בדילוג חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו:

הָכָא אַתְּ אָמַר שַׁבָּת אֶחָד. וָכָא אַתְּ אָמַר פַּעֲמַיִים בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. הַפּוֹעֲלִין יוֹצְאִין לִמְלַאכְתָּן שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שֶׁבָּת אֶחָד.

Traduction

Pourquoi la Mishna dit-elle d’abord d’assigner aux ouvriers un intervalle de temps d’une semaine (pour s’absenter de la maison), et ensuite parle-t-elle de relations conjugales, 2 fois par semaine? -C’est que, répond Bar-Qappara, dans la 1re partie il s’agit d’ouvriers quittant la maison, sans l’autorisation de la femme, pour travailler au dehors une semaine entière.

Pnei Moshe non traduit

הכא את אמר. בפועלין שבת אחד:

וכא. לקמן במתני' קאמר בעונת הפועלים פעמיים בשבת וקס''ד דרישא לא קאי איוצאים שלא ברשות:

תני בר קפרא. בברייתא דה''ק הפועלין יוצאין למלאכתן וכו' ולאו בדין עונה מיירי וקמ''ל שיכולין לשנות ממנהגם ולצאת חוץ לעירן שבת אחת:

הִכְנִיסָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא סוֹף דָּבָר הִכְנִיסָה אֶלָּא אֲפִילוּ הִיא רְאוּיָה לְהַכְנִיס. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ עוֹלָה עִמּוֹ אֲבָל לֹא יוֹרֶדֶת עִמּוֹ. אַלְמָנָה וּבָנֶיהָ יוֹרְדִין אֲבָל לֹא עוֹלִין. הַפּוֹעֲלִין עוֹלִין אֲבָל לֹא יוֹרְדִין. הַבַּת לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת. וְתַכְנִיס שִׁפְחָה לְכָל הַדְּבָרִים. אֲמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוּדָה. מִפְּנֵי חַיִיס שֶׁלַּשִּׁפְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁלְּבִיזָּיוֹן לְפִיכָךְ תָּלוּ אוֹתָן בְּשִׁפְחָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי בּוּן. 37a שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּטֵילָה בְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת לוֹ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. מָהוּ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. סָכַת לוֹ אֶת גּוּפוֹ וּמְרַחֶצֶת לוֹ אֶת רַגְלָיו וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לַעֲשׂוֹת לוֹ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה הֲרֵי הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. רִבִּי אֶבודַימֵי בְצִפֹּרִין בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. אָמַר לוֹ. אוֹף אֲנִי סְבַר כֵּן.

Traduction

Si la femme a fait entrer une servante etc.'', dit la Mishna. En réalité, dit R. Samuel b. R. Isaac, la règle est la même lorsque la servante n’a pas été amenée de suite, mais qu’il y aura lieu de la faire venir (en raison de l’état fortuné de la femme). Ainsi, il a été enseigné: La femme adopte l’état de gradation de la fortune du mari en s’élevant (s’il s’agit de la dispenser des travaux), non en descendant; par contre (après décès du mari), la veuve et les orphelins suivent la gradation de fortune en descendant (pour leur entretien), non en s’élevant; les ouvriers suivent son élévation (pour leur entretien), non la diminution; enfin, la fille ne suivra aucune fluctuation (256)Cf ci-après, (12, 1), ni ascendante, ni descendante (elle se maintiendra au degré de fortune maternelle). Pourquoi, malgré la présence d’une servante, la Mishna impose-t-elle certains travaux à la femme, et ne charge-t-elle pas la servante de tout le travail? C’est, répond R. Hiya b. Juda, pour ne pas mettre en danger le vie de la servante par une surcharge. R. Aboun dit que la Mishna assigne les travaux à accomplir par la servante, parce qu’ils sont moins convenables que d’autres à laisser faire par la femme. Selon R. Juda b. Aboun, le motif est que la femme n’a pas l’habitude de rester oisive dans sa maison. R. Houna dit: si même la femme a amené dans la maison cent servantes, elle est tenue de remplir certains travaux (257)Ci-après, (11, 1) particuliers (intimes). On entend par là p. ex. le soin de frotter le corps de son mari, de lui laver les pieds, de préparer son vin coupé d’eau. Pourquoi la femme est-elle astreinte à ces détails? Est-ce par obligation de travailler pour le mari, ou parce que ce sont des œuvres qu’il n’est pas convenable de confier à la servante? Qu’importe après tout lequel de ces 2 motifs l’emporte, du moment que la femme est astreinte à ces travaux? Il y a une différence pratique au cas où la femme apporte des esclaves mâles en dot à son mari: en ce cas, on ne peut pas arguer que les services en question ne sont pas convenables à confier aux servantes, puisqu’elle a des esclaves mâles; donc, le motif réel est qu’elle est astreinte à remplir ces devoirs particuliers. Ainsi, R. Abdima à Sephoris demanda devant R. Meir: ne semble-t-il pas que le motif réel est qu’il s’agit de devoirs incombant à la femme? C’est aussi mon avis, répondit R. Mena.

Pnei Moshe non traduit

הכניסה. לו שפחה אחת קתני במתניתין וקאמר דלא סוף דבר הכניסה שפחה ממש אלא אפילו היא ראויה להכניס כגון שהכניסה לו נדוניא רבה וראוי לקנות מהן שפחה:

כהדא דתני. דהכל הולך אחריה:

אשתו עולה כו'. כגון דדרך משפחתו להניק ודרך משפחתה שלא להניק אזלינן בתר דידה ואם איפכא אזלינן בתר דידיה וכן כל כיוצא בזה:

אלמנה ובניה יורדין וכו'. דלא אמרינן עולה עמו ואינה יורדת אלא בחייו אבל לאחר מיתה כגון לענין מזונות וכיוצא הולכין אחר משפחתו לירידה אבל לא לעליה אם משפחתו יותר מעולה:

הפועלין. לענין מזונות והן רגילין בפחות ממנו עולין עמו אבל לא יורדין אם הוא רגיל בפחות מהן:

הבת. לענין מזונות או לנדוניא לא עולה ולא יורדת עמו אלא הכל כדרך משפחת אמה ואע''פ שמשפחתו פחותה או מעולה:

ותכניס שפחה לכל הדברים. הא דקחשיב במתני' אלו המלאכות כו' ואם יש לה שפחות אינה מחוייבת לעשות דמשמע הא שאר כל הדברים מחוייבת לעשות היא בעצמה אמאי ותכניס לו נמי שפחה לכל הדברים:

מפני חיים של שפחה. שלא יהא בה כ''כ כח לסבול עול משא כל הדברים ותיקנו חכמים שתעשה היא בעצמה לשאר הדברים:

רבי בון אמר. טעם אחר ע''י שהדברים הללו דקחשיב במתני' דברים של בזיון תלו אותן בשפחה אבל דברים של כבוד כגון מוזגת לו הכוס וכיוצא תעשה היא בעצמה:

שאין דרך האשה להיות יושבת בטילה בתוך ביתו. ולפיכך תיקנו חכמים לה לעשות שאר הדברי':

דברים של יחיד. יחוד וחיבה כדמפרש ואזיל:

למה. ובעי הש''ס למה כופה לה לעשות דברים אלו אע''פ שיש לה שפחות הרבה אי טעמא משום שהיא חייבת לעשות לו דברים של חיבה או דטעמא מפני שאינן ראוין דברים האלו להשתמש בשפחה:

מה נפק מן ביניהון. מאי בינייהו בין ב' הטעמים סוף סוף היא עושה בעצמה:

הכניסה לו עבדים. איכא בינייהו דאין תימר משום שדברים האלו אינן ראוין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים וראוין הן לעשות דאין בהן משום ייחוד:

הוי. כלומר מדקאמר סתם כופה לעשות וכו' ש''מ אפילו הכניסה לו עבדים ולית טעמא אלא משום שהיא חייבת לו. א''נ בדרך את''ל מיתפרשא את''ל אפילו הכניסה לו עבדים נמי הדין כן א''כ ש''מ דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו ואסוקי מילתא היא:

לא מסתברא. הוא דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו לעשות דברים של חבה:

אוף אנא סבר כן. ולעולם חייבת לעשות ואפילו הכניסה לו עבדים:

וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר אֲבָל לֹא בְפִשְׁתָּן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַסְרַחַת אֶת הַפֶּה וּמְשֶׁלְּבֶּקֶת אֶת הַשְּׂפָיוֹת.

Traduction

– Conformément à l’avis de R. Eliézer, on a aussi enseigné (dans une barayeta): le mari peut exiger (258)Cf traité (Baba Metsia 1, 5) que la femme travaille à la laine, non au lin, parce que le chanvre répand une mauvaise odeur, et l’acte de le filer cause une déformation des lèvres (en humectant sans cesse le fil au fuseau).

Pnei Moshe non traduit

ותני כן. אמילתיה דר''א במתני' קאי ותני בתוספתא כן דכופה לעשות בצמר אבל לא בפשתן:

ומשלבקת את השפיות. משרבטת ומארכת השפתים ע''י שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק:

Ktouboth

Daf 37b

משנה: הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ פּוֹחְתִין לָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ שִׁבְעָה דֵינָרִים בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שִׁבְעָה טְרָפָּעִיקִין. עַד אֵימָתַי הוּא פוֹחֵת. עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְעוֹלָם הוּא פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ שֶׁמָּא תִיפּוֹל לָהּ יְרוּשָׁה מִמָּקוֹם אַחֵר יִגְבֶּה אוֹתָהּ מִמֶּנָּהּ. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְתוּבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דֵינָרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה טְרָפָּעִיקִין.

Traduction

Si la femme n’accomplit pas ses devoir d’épouse, on lui diminue 7 dinars par semaine sur le douaire; R. Juda dit: 7 traphikin (265)gr. tropaika. Un tropaïk est la moitié d'un dinar. On peut continuer à retirer ainsi jusqu’au total du douaire. R. Yossé dit: on peut même aller plus loin; car si le douaire est épuisé, on punira la femme de la même façon sur ses biens au cas où elle en a par héritage. Si le mari ne remplit pas ses devoirs d’époux, on le punit aussi, en ajoutant au douaire 3 dinars par semaine. R. Juda dit: c’est 3 tropikin, que l’on ajoutera par semaine.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המורדת על בעלה. מתשמיש אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה ולא דיינינן לה כמורדת:

טרפעיק. הוא שלש מעין כסף שהם חצי דינר:

עד כנגד כתובתה. ואח''כ נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל אין משהה אותה כדי לפחות מנכסיה שנפלו לה מבית אביה ולהפסידה ממנה:

מוסיף לה על כתובתה ג' דינרין בשבת. כדמפרש טעמא בגמר' דצערא דגברא קשה מדאיתתא ולפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין שבעה דינרין בשבת וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא ג' דינרים:

הלכה: עַד אֵימָתַי הוּא פוֹחֵת עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ כול'. הָכָא אַתָּ מַר שִׁבְעָה. וְהָכָא אַתָּ מַר שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא. הִיא עַל יְדֵי שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ שֶׁבַע הוּא פוֹחֵת שֶׁבַע. וְהוּא עַל יְדֵי שֶׁהוּא חַייָב לָהּ שְׁלֹשָׁה הוּא מוֹסִיף לָהּ שְׁלֹשָׁה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים הֲרֵי אֵינָהּ חַייֶבֶת לוֹ כְּלוּם. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ לֹא שְׁאֵר וְלֹא כְסוּת וְלֹא עוֹנָה הֲרֵי אֵינוֹ חַייָב לָהּ כְּלוּם. מַאי כְדוֹן. כֵּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. צַעֲרוֹ שֶׁלָּאִישׁ מְרוּבֶּה יוֹתֵר מִן הָאִשָּׁה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וִיהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ. מָהוּ וַתְּאַלְצֵהוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶטֶת עַצְמָהּ מִתַּחְתָּיו. וְתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוּא קָֽצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת וְהִיא לֹא קָֽצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָֽיְתָה עוֹשָׂה צוֹרְכָהּ בָּאֲחֵרִים. כָּל שֶׁכֵּן דְּתָבַע. דְּאָמַר רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי נַחְמָן. הָאֶבֶר הַזֶּה בָאָדָם הַרְעִיבָתוֹ הִשְׂבֵּעָתוֹ. הִשְׂבֵּעָתוֹ הַרְעִיבָתוֹ.

Traduction

Pourquoi au commencement (lorsqu’il est question de réduire le douaire) la mesure est-elle de 7 dinars, et plus loin (pour l’augmentation) la mesure est-elle de 3 dinars? -C’est que, dit R. Yossé b. Hanina, comme il a été dit (§ 6) que la femme est astreinte à 7 sortes de travaux, on la punira (le cas échéant) par une réduction de 7 dinars; et comme le mari est astreint à 3 obligations, il subira (s’il y a lieu) une amende de 3 dinars. Mais n’y a-t-il pas le cas où la femme a apporté en dot plusieurs esclaves qui la dispensent de travailler, et ne peut-on de même supposer le cas où le mari a fait d’avance à la femme la condition de lui accorder ni nourriture, ni habillement, ni droit conjugal, de sorte que l’on ne peut baser sur rien l’amende imposée? (Est-ce à dire qu’en tel cas il n’y aura ni réduction, ni augmentation de douaire)? Pourquoi en somme cette diversité de mesures rigoureuses? C’est conforme à ce qu’a dit R. Yohanan: le refus de la femme (conjugii causâ) est plus pénible à l’homme qu’à l’inverse le refus de l’homme l’est à la femme. Ainsi, il est écrit (Jg 16, 16): Comme elle était chaque jour à le tourmenter et à l’importuner; ces derniers mots, dit R. Isaac b. R. Eléazar (266)Cf B, traité Sota 9b, indiquent que Dalila s’échappait des bras de Samson, et son âme (à lui) s’impatientait à la mort. C’est donc que l’homme éprouve en ce cas un chagrin mortel, tandis que la peine de la femme est moindre. Selon d’autres, elle se satisfait par d’autres (de sorte que ceci ne prouverait rien). Au contraire alors, Dalila aurait d’autant plus sollicité la cohabitation, puisque R. Nahmann dit (267)V.B, traité Sanhedrin 107a, et d'autres passages cités dans Schuhl, Sentences, p 3: Il est tel membre de l’homme qui s’assoupit quand on l’affame, et qui devient au contraire plus insatiable si on le nourrit (si l’on s’adonne à la passion).

Pnei Moshe non traduit

גמ' הכא וכו'. קס''ד המורדת ממלאכה קאמר וכן בסיפא המורד על אשתו ומאי שנא הכא דפוחתין ז' דינרין ומ''ש בסיפא דמוסיפין שלשה:

היא ע''י שחייבת לו שבע. מלאכות כדחשיב לעיל במתני':

שהוא חייב לה שלשה. שארה כסותה ועונתה:

ופריך הגע עצמך שהכניסה לו עבדים. ואינה חייבת במלאכה וכן אם הוא התנה עמה שלא יתחייב עמה בכלום ואם בכה''ג לא פוחתין ולא מוסיפין והא מתני' סתמא קתני:

מאי כדון. ומאי טעמא הכא ז' והכא שלשה:

כהאי דאמר ר''י. כלומר לא תימא דהמורדת ממלאכה קאמר אלא מורדת מתשמיש והיינו טעמא דבה פוחתין ז' ובו מוסיפין ג' שצערו של איש מרובה יותר מן האשה:

הדא הוא דכתיב וכו'. כדדריש בבבלי פ''ק דסוטה וכדמסיק היא לא קצרה וכו' אלמא צערו של איש מרובה:

ויש אומרים וכו'. שזינתה עם אחרים ולא מוכחא מידי ודחי לה הש''ס. כ''ש דתבעה לתשמיש יותר ויותר אם היתה עושה צרכה באחרים כדרב נחמן וכו' וכדאמר בבבלי פ' חלק דף ק''ז אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע וכו' וכדפי' רש''י שם (ועיין פי' רש''י בסוכה דף נ''ב):

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 37b שְׁאֵר זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. עוֹנָה זֶה הַמָּזוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עוֹנָה זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. שְׁאֵר זֶה הַמָּזוֹן. מָאן דָּמַר. שְׁאֵר זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ. עוֹנָה זֶה הַמָּזוֹן. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ. מָאן דָּמַר. שְׁאֵר זֶה הַמָּזוֹן. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר. עוֹנָה זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. אִם תַּעֲנֶה אֶת בְּנוֹתַיי. זֶה דֶרֶךְ אֶרֶץ. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פָּתַר קִרְייָה שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ. שֶׁתְּהֵא הַכְּסוּת לְפִי הַשְּׁאֵר. שֶׁלֹּא יִתֵּן לָהּ אֶת הַיַּלְדָה לַזְּקֵינָה וְלֹא אֶת הַזְּקֵינָה לַיַּלְדָה. כְּסוֹתָהּ וְעוֹנָתָהּ. שֶׁתְּהֵא הַכְּסוּת לְפִי הָעוֹנָה. שֶׁלֹּא יִתֵּן שֶׁלַּקַּיִיץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא שֶׁלַּגְּשָׁמִים בַּקַּיִיץ. מְנָא לֵיהּ מָזוֹן. מָה אִם דְּבָרִים שֶׁאֵין בָהֶן קִיּוּם נֶפֶשׁ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה דְּבָרִים שֶׁהֵן קִיּוּם נֶפֶשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן. מְנָא לָהּ עוֹנָה. מָה אִם דְּבָרִים עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְכָאן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה דְּבָרִים שֶׁנִּישֵּׂאת לְכָאן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא כָל שֶׁכֵּן.

Traduction

Quant au droit conjugal dont parle la Bible, etc. (261)V.Rabba à (Gn 22)'', dit la Mishna. Selon un enseignement, le 1er des 3 termes du texte biblique (Ex 21, 10), désigne ce droit intime, et le dernier comprend la nourriture; selon un autre enseignement, c’est l’inverse, le dernier terme vise le droit conjugal, tandis que le 1er désigne la nourriture. La 1re opinion a pour base ce verset (Lv 18, 6): Nul de vous ne s’approchera de sa parente (262)Littéral de SCHEER (parente) de sa chair, terme identique à celui de l'Exode, et en ce cas le mot? ONA (le 3e) signifie nourriture, comme dans ces mots (Dt 8, 3): Il t’a nourri (263)Le sans habituel est: Il t'a humilié, et il t’a affamé. La 2e opinion au contraire invoque le verset (Ps 78, 27): Il fit pleuvoir sur eux la viande, sécher, comme de la poussière, et d’après le même, ONA signifie le droit conjugal, comme ce verset y fait allusion (Gn 31, 50): Si tu violes, ANE, mes filles. R. Eléazar b. Jacob explique autrement les 3 termes en question (de l’Exode): le 1er et le 2e indiquent que les vêtements devront être conformes au corps, et l’on ne devra pas donner le vêtement d’une jeune femme (large) à une vieille (pour qui c’est trop lourd), ni celui de la vieille (plus étroit) à une jeune femme (qui le veut large, pour se parer); l’on joint aussi le 2e terme au 3e pour dire que le vêtement sera conforme au temps, et l’on ne donnera pas à la femme l’effet d’été en hiver, ni celui de l’hiver en été. Mais alors d’où tire-t-on (pour elle) le droit à la nourriture? Cela va de soi; car s’il n’est pas permis au mari de refuser à la femme ce dont la privation entraîne le danger de mort; à plus forte raison est-il astreint au devoir de la nourrir, ce qui est une question de vie. Et d’où sait-on (selon le même) que le mari est soumis au devoir conjugal? Puisqu’il ne peut pas refuser les objets pour lesquels la femme n’a pas été épousée en principe; à plus forte raison il lui devra ce qui constitue le mariage (264)Secundum conjugii consuetudinem.

Pnei Moshe non traduit

שאר. שארה כסותה ועונתה וגומר ופליגי במשמעות המקרא:

שתהא הכסות לפי השאר כו'. שהוקנה אינה יכולה לסבול משאוי בגדים הרחכים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהן:

לפי העונה. העת והזמן אם חמה ואם צנה ולא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים:

מנא ליה מזון. לראב''י דיליף קראי למילתא אחריתא וקאמר דק''ו הוא:

שאין בהם קיום נפש. כלומר כסותה חייב מזונות שהם קיום הנפש לכ''ש:

שנישאת לכאן. בשביל זה:

מִמִּנְחָה שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂיו אָחִיו לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. שֶׁשִּׁילַּח לוֹ כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ. עִזִּים מָאתַיִם וּתְייָשִׁים עֶשְׂרִים חַד לָעֲשָׂרָה. רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים חַד לָעֲשָׂרָה. גְּמָלִים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה. הֵן עַל יְדֵי שֶׁהוּא צָנוּעַ בְתַשְׁמִישׁוֹ לְפִיכָךְ לֹא פִירְסְמוֹ הַכָּתוּב. פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה. חַד לְאַרְבַּע. דְּאִינּוּן לָעֵיי. אֲתוֹנוֹת עֶשְׂרִים וַעְייָרִים עֲשָׂרָה חַד לִתְרֵי. דְּאִינּוּן לָעֵיי.

Traduction

D’après le présent envoyé par le patriarche Jacob à son frère Esaü, R. Eléazar déduit que l’envoi a été conforme à l’usage établi, car il est dit (ibid. 32, 15): 200 chèvres et 20 boucs, soit un pour dix; 200 brebis et 20 béliers, dans la même proportion; 30 femelles de chameaux avec leurs petits qu’elles allaitaient. Pour ceux-là, dit R. Berakhia, qui se cachent dans leurs relations conjugales, le texte n’a énoncé que le détail des petits. Enfin, 40 vaches et 10 taureaux, soit un pour 4, parce qu’ils travaillent; puis 20 ânesse et 10 ânes, ou seulement 2 pour un mâle, parce que les ânes travaillent plus que les bœufs (et qu’il leur reste moins de temps pour couvrir les femelles).

Pnei Moshe non traduit

ממנחה ששלח יעקב למד ר''א. במתניתין לחילוק העונה:

ששילח לו כדרך הארץ. לפי קלות וכבדות מלאכתן וטרדתן:

חד לעשרה. זכר אחד לעשרה נקיבות שאין להן שום מלאכה:

הן. הגמלים שצנועים בתשמישן הן לפיכך לא פירסמן הכתוב לומר הזכרים אלא ובניהם והיינו ובנאיהם:

חד לארבע דאינון לעיי. שהן יגיעין במלאכה ולפיכך לא נתן לזכר אחד אלא ד' נקיבות:

חד לתרי דאינון לעיי. שהן יגיעין ועסוקין במלאכה כבידה ביותר ומשם למד ר''א לחלק העונה לפי הטיול והמלאכה:

רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא. אִלֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן בְּטֵילִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא כְּאַסַּפּוֹן שֶׁהֵן יְגֵעִין יוֹתֵר. רַב אָמַר. אוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִּלֵּילֵי שֶׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. בִּלְשׁוֹן נְקִייָה.

Traduction

R. Jérémie demanda: ne faut-il pas considérer les savants comme des gens oisifs (astreints tous les jours au devoir conjugal)? Au contraire, répond R. Mena, ce sont des gens renfermés chez eux, parce qu’ils travaillent sans cesse.Rav rappelle qu’aux termes d’une autre Mishna (§ 11), ''la femme mangera avec lui chaque vendredi soir'', pour exprimer décemment leurs relations en ce jour.

Pnei Moshe non traduit

לא מסתברא מיעבדינון בטילין. לא מן הסברא הוא שנעשה אותן כטיילין שאין עוסקין במלאכה ויהא עונת ת''ח בכל יום:

לא מסתברא דלא כאספון. אדרבה לא מסתברא אלא איפכא שנעשה אותם כנאספין ונאסרין בביתם שהן טרודין ויגיעין ביותר בלימוד ובעיון התורה. אספון מלשון אסיר ואסיף. א''נ כהאיספון גרסינן דמסתברא לעשות ת''ח כמו הספן כדמסיק שהן יגיעין יותר:

רב אמר. דממתני' דלקמן יש לנו רמז לעונת ת''ח דקתני אוכלת עמו וכו' ובלשון נקייה הוא ונבעלת קאמר כמו אכלה ומחתה וגומר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source